"בקול רם" - פואטרי סלאם ישראל

עודכן ב: 31 ינו 2019

או: כמה מחשבות על איך ניגשים לעצב ספר שירה מדוברת


כשפנו אלינו מקבוצת פואטרי סלאם ישראל לעצב להם ספר אנתלוגיה ראשון מסוגו בארץ (!) מיד ידענו שלפנינו אתגר מעניין. על הספר הם עמלו כמה שנים ומטרתו לרכז את כל פעילות ומשוררי הסצנה בצורה כרונולוגית מתחילתה ועד היום.

בז'אנר השירה המדוברת ישנה חשיבות רבה לאופן בו כל משורר מקריא את יצירתו, כיצד הוא זז, מתנועע, כיצד מקריא את המילים, על מה שם דגש.

ברגע בו מאגדים את השירים יחד בספר שירה כתוב הם נמלאים חיים אחרים וכל קורא קורא אותם כרצונו. שם הספר הינו "בקול רם", אבל עצם הפורמט דווקא מוביל לקריאה אינטימית.

המתח הזה סיקרן אותנו.

אנשי פואטרי סלאם הדגישו מראש כי על השירים להיות ה-מרכיב ה-החשוב בספר ושיהיה להם המקום הראוי, ככה שהאלמנטים הנוספים שילוו את העיצוב לא יגרעו מכך. אבל גם הדגישו שהם לא מעוניינים בספר שירה "רגיל", כזה שמחבקים בחרדת קודש ומוציאים פעם בשנה מהמדף, אלא ספר שיהיה כיף לפתוח ולדפדף בו.

רגע... אבל הם גם הדגישו שבכל זאת זהו ספר מכובד שיש לו ערך תרבותי והיסטורי...

אז מה בעצם עושים עם כל זה? האם כל המתחים הללו צריכים להתבטא גם בעיצוב?

כמה שקט יהיה הספר, או אולי בעל קצביות? כמה נקי יהיה, או אולי עמוס? מהן הנחות היסוד שיובילו אותנו? אלו השאלות והמחשבות שליוו אותנו בתהליך העיצוב.


...

אז איך אפשר לקרוא את זה?

מכיוון שהדגש בספר הוא על המילה הכתובה הבחירה היתה שהקו העיצובי המנחה יהיה טיפוגרפי והוא שישיג לנו את המשחק העדין בין המתחים שהזכרנו קודם.

מהסיבה הזו גם החלטנו שהעטיפה עצמה תכיל טקסט, שיהפוך לדימוי בפני עצמו. החלטנו שיהיה הבדל עיצובי מובחן בין כותרות לטקסט רץ - ברמת הפונט, הגודל והצבע. בעוד הטקסט הרץ ישמור על גודל קבוע, דווקא פונט הכותרות יופיע בגדלים משתנים ואפילו גדולים (ממש). מטרתנו הייתה למצוא את שילוב הפונטים הנכון - מצד אחד פונט נוכח ומהצד האחר פונט נעים לקריאה עבור טקסטי השירה. בסופו של דבר לפונט הכותרות בחרנו את פונט "מנדטורי", שעוצב ע"י המעצב ינק יונטף בהשראת כרזות מתקופת המנדט. הפונט נוכח מאד גם בגדלים משתנים, כמו גם משווה אווירה אורבנית ומחוספסת.

לפונט הטקסט הרץ בחרנו בפונט "גרטה", שעוצב ע"י המעצבת מיכל סהר בשיתוף פעולה עם המעצב הצ'כי פיטר בילאק. גרטה הוא פונט עכשווי, הנבדל ביחודו בנוף האותיות המקומי, אבל יחוד זה לא פוגם בקריאתו הנעימה ולכן מתאים לשירים.



...

אז איך אפשר לראות את זה?

צבע, הו הצבע! כמה קרבות מעצבים מתחילות בגללו.

צבע הוא הרבה פעמים עניין של טעם, אבל בחירה נבונה שלו יכולה לגעת במכנה משותף רחב אצל מגוון גדול של קוראים. ומה נרצה לשדר במקרה שלנו?

בערבי השירה של פואטרי סלאם יש אווירה שמאד מחוברת לעיר ולמקום. השירה מחוברת לכאן ועכשיו, היא רלוונטית, אקטואלית ומדברת לקהל בגובה העיניים, ככה - בלי להתנצל.

בגלל זה רצינו צבע נוכח, בועט, בטח לא עדין... ובכן - זרחני!

הצבע הזה הוא כל כך לא מתנצל עד כדי כך שכמעט זוהר בחושך,

ומה אם זה לא כמו משורר שזועק את נשמתו על הבמה?

בונוס נוסף הוא שהצבע גם מזכיר שלטי הופעות זרחניים ובכך ממחיש את החלק המופעי של הסלאם, ומבדל את הספר מספרי שירה שגרתיים יותר.

...

אנשי פואטרי סלאם רצו לשלב בספר מעט כפולות עם משפטים מכוננים וטקסיים שלהם. הם לא ידעו איך בדיוק הם רוצים שהן תיראנה. בשלב הזה כבר היה די ברור לאיזה כיוון הספר הולך ועם הקו הטיפוגרפי השולט הרגשנו שצריך להוסיף עוד אלמנט. שגם אם המילים בוקעות מן הספר עדיין חסרה האוירה המיוחדת שרק מי שהיה בערבי השירה מכיר ומבין.

אז למה בעצם לא להוסיף קצת תמונות?

השילוב של תמונות מתבקש כיוון שהן ממחישות נהדר את הלך הרוח שלהם,

הרי לפעמים תמונה שווה אלף מילים (או במקרה שלנו 10,995, אבל מי סופר).

את התמונות בחרנו לשים בשחור לבן ולהגדיל אותן על כפולה שלמה, ועליהן לשים את הטקסט בצבע זרחני כך שיבלוט. המפגש בין טקסט זרחני לתמונת שחור לבן בהחלט יצר מתח מעניין.




...

כמה הפתעות לסוף

בסופו של דבר היינו שלמים ושמחים בתוצאת העיצוב.

אבל הרגשנו שהספר טיפה מנומס מידי, הרי בכל זאת זהו לא ספר שירה רגיל.

חסר איזה אפקט קטן וחצוף. אולי חסרה דינמיות, התנועה של המשוררים על הבמה, משהו משפת הגוף שלהם.

החלטנו לקחת תמונות של מספר משוררים מקריאים שירה, ולהרכיב אותן יחד במעיין פאטרן קליידיסקופי שיצר קצב ותנועה יפים. שמנו אותו בכריכה הפנימית של הספר כסוג של הפתעה, ורק כשמתקרבים באמת אפשר להבין בעצם מה רואים.

...

רצינו שהאפקט הזרחני יורגש אפילו יותר, גם כשהספר במצב סגור. החלום היה לצבוע את דפי הספר בצורה חיצונית ככה שמהצד יראו את הצבע הזרחני שיבלוט כנגד הכריכה השחורה. בגלל שבארץ צביעה חיצונית הינה תהליך יקר, בחרנו להוסיף באופן גרפי פס צבע בצד כל עמוד, ככה הצלחנו להשיג את האפקט שרצינו.





...

ועוד הפתעה ממש לסיום: סימניה זרחנית בצורת מיקרופון, שתעזור לכל קורא לפנטז איך הוא הופך לאמן ספוקן בעצמו. קריוקי שירה? אתם אמרתם