איך ניגשים לעצב אתר תוכן שיהיה הכי פרקטי ונוח לקריאה ולהתמצאות, ובד בבד שיציע גם חידוש וייחוד? אלה חלק מהמחשבות שעלו כשניגשנו לעצב את אתר יהי. כשסקרנו אתרי תוכן מתחרים, רובם היו די נגישים ודומים אחד לשני. בסך הכל הגיוני ונכון. ועדיין, חיפשנו אתגר (כמו תמיד) בעיצוב אתר ייחודי ולא שגרתי. כמובן, אתגר שנוכל לעמוד בו (וכמובן שגם כל היתר: הלקוח, המפתח, ואחרונים וחשובים: הגולשים…). עד כמה ניתן למתוח את חבל ה-UX, ולתכנן אתר שמציע חוויה חדשה, אבל שהגולש ירגיש בה בבית?
התובנה שהגענו אליה היתה נעוצה באופי של המותג החדש שיצרנו עוד בטרם התחלנו לעבוד על האתר. מעצם היותו פואטי-פוליטי, כתב העת 'יהי' נותן לעצמו את החופש לנוע בין מקומות נעימים, פואטיים, על זמניים ומאופקים מצד אחד ובועטים וחסרי נימוס מצד שני. האתגר היה ונותר לשלב בין שתי הקצוות: מצד אחד שמירה על התוכן ברור וקריא ומצד שני יצירת אתר בולט בשטח.
גריד שבא לעזור
כדי לצאת מהתפיסה של אמנות מאופקת, ההחלטה הראשונה שקיבלנו הייתה להגדיר שלא יהיה מקום ריק באתר. הכל גדול, הכל בפנים של הגולש. אין חללים לבנים, אין "אוויר".
בדקנו מספר רב של חלוקות פנימיות ושונות של התוכן, בעיקר בדף הבית: מספר טורים סימטרי, א-סימטרי, מאוזן, מבולגן, עמוס, נקי ועוד.
לבסוף החלטנו שהאתר יהיה פרוס לכל רוחב המסך וחילקנו את הגריד המרכזי לשלושה טורים בלבד כדי לחזק את תחושת הגודל. את התוכן של האתר מיקמנו כך שלא יהיה פזור לפי קטגוריות. להפך, רצינו לתת למשתמש תחושת שיטוט בלא נודע.
עמודי פנים וטעויות שעושים
בעמודי הפנים התלבטנו כיצד הכי נכון להציג את היצירה. כמה נפח לתת לה, וכמה שקט לדאוג שיהיה סביבה?
מצד אחד אנחנו רוצים לתת תחושת התמצאות ומצד שני לשמור על מינימליזם ושקט בזמן קריאת היצירה: יש ברדקראמבס, אבל מיקמנו אותם אנכית וצדדית; יש אפשרות להגיב ולתת לייק, אבל אלה מוצנעים בתחתית העמוד; אין הצעות לתוכן נוסף בטור צדדי, או כמעט בשום נקודה אחרת על המסך. ולמי שממש רוצה שקט בקריאה, יש אפילו "קריאה מוארת".
עוד יותר התלבטנו בנוגע להצעה ליצירות
נוספות בסוף העמוד. שם דווקא היה חשוב לנו להציע תוכן נוסף לגולשים. עלתה הברקה: לטעון אוטומטית את היצירה הבאה בעמוד חדש. אפשרות זאת היתה איתנו כמעט עד הסוף. זאת היתה טעות גדולה שהתבררה בבדיקת שמישות...
הסתבר שגולשים רבים איבדו אוריינטציה במעבר האוטומטי ליצירה הבאה, משום שלא היה ברור להם מהו העמוד החדש שנטען עבורם (בחרנו ללכת עם יצירה מתוך אותה הקטגוריה).
מדוע איבדו אוריינטציה? התברר לנו שאם משתמש מגיע מדף תגית, או מדף יוצר למשל, הוא מצפה שהיצירה הבאה שתיטען תהיה קשורה לנקודת המוצא שלו, וכך לקבל יצירה חדשה מתוך אותה תגית, או יצירה של אותו היוצר.
בסופו של דבר החלטנו לוותר על הטעינה האוטומטית. בסוף העמוד מתקבלת המלצה לקריאת יצירה נוספת (מהקטגוריה אליה משתייכת היצירה בה הגולש נמצא), ואת האפשרות לנווט לאותה קטגוריה.
צבעוניות
מכיוון ששירים ויצירות תופסים המון מקום ויזואלי באתר (ובמיוחד כשמדובר באתר תוכן), אחת ההחלטות שהובילו את עיצוב האתר הייתה שימוש בפלטה צבעונית מצומצמת ושמירה על אסתטיקה ברורה כדי לתת את המקום הראוי ליצירות. כדי בכל זאת לתת עושר צבעוני לאתר, השתמשנו באלמנט האור שחוזר לאורך כל האתר. האור מסמל מצד אחד את המקומות הפונקציונאליים כמו אזורים לחיצים או חשובים, ומצד שני הוא מתפרץ בכל הכוח כשאפשר (למשל במצב קריאה שקטה, או בפתיחת התפריט).
כפתורים
בהמשך לאלמנט האור הצהוב, הכפתורים היוו נקודת עוגן עיצובית באתר, כזאת שנותנת הרבה אופי, סגנון וייחוד. הנה מספר כיוונים שבחנו (ופסלנו) בתהליך העבודה. ההשראות הגיעו מקונסטרוקטיביזם ואוונגארד רוסי (הזכרנו שכתב העת יהי מוצא לאור על ידי בית אורי צבי גרינברג?)
תגיות, קטגוריות ו"באתי להושיט עזרה"
אלמנט נוסף שהיה לנו חשוב הוא אפשרות הגולש לנווט ולשלוף את המידע הרלוונטי עבורו, וזאת ללא שימוש במערכת חיפוש מורכבת. רצינו שהתוכן יצוף ויצוץ בכמה דרכים שונות. קטגוריות ותגיות הן אופציות מעולות לשם כך. מכיוון שידענו שבאתר יהי צפויה להיות כמות גדולה של תוכן, שלרוב גם יהיה דומה ויזואלית, רצינו שהמשתמשים יוכלו לנווט באתר בקלות ולמצוא תכנים שמעניינים אותם לא רק לפי סוגות אלא גם לפי נושאים נבחרים.
בנוסף לתגיות והקטגוריות אפשר למצוא כמובן פיצ'ר של חיפוש, וגם קוביית "הפופולאריים ביותר". בנוגע לקוביה זו, קבענו שלא יהיה חיווי לאן כפתורי הפופולאריות יובילו את הגולש. זאת כדי לתת כמה שפחות חשיבות לרייטינג...
הפתעות
בתהליך העבודה הלקוח רצה כמה שיותר הפתעות שאינן קשורות באופן ישיר לתוכן (הוא גם רצה המון פיצ'רים מעניינים נוספים שהתקציב לא איפשר לצער כולנו). בתחילה חשבנו לשבץ מספר משחקים בתוך קוביות שונות, אך בסופו של דבר צמצמנו את העניין לקוביה של ציור חופשי. הנדל"ן בעמוד הבית יקר (ממש כמו בישראל...).