עיצוב גרוע

טקסט שנכתב עבור התערוכה "עיצוב גרוע" ומבחינתנו מסכם כמעט כל מה שאפשר לומר על עיצוב גרוע, ודרכו ללמוד מהו עיצוב טוב

עצלות

העצלות מדרדרת לעיצוב גנרי, שטחי ובינוני

עיצוב עצל מרפרף מעל הנושא ולא נכנס לעובי הקורה, מה שמוביל למבט שטחי ומובן מאליו. גרוע, ביש, זול, זיבורי, חולה, ירוד, לא חשוב, לא טוב, מוחסר, מועט, מופחת, מזופת, מזורגג, ממעיט, מנוכה, מצומצם, מקטין, נגרע, נפול, נפחת, פגום, פחות ערך, פשוט, קל, קלוקל, רע, שפל. עיצוב גרוע זה לחפש מילה נרדפת במקום הגדרה. • • • אני צריך את המודעה לאתמול, אתה שומע? מה זאת אומרת זה לא מספיק זמן לעבודה? איזה תהליך בראש שלך? תריץ לי את זה, אתה תקתקן. פשוט בחר פונט יפה, שים סביבו תמונה מעניינת מגוגל או משהו, ויאללה בוא נסגור את זה. מה? להגדיר ערכים? אני אומר לך מה, תעשה את זה סקסי, שימכור טוב. נו, שחרר כבר, אתה חופר על הקונספט יותר מדי. יאללה, מצפה לעיצוב עוד חצי שעה אצלי. ותזכור, שיהיה סקסי. • • • העיצוב, הקשור בעבותות אל השעתוק הטכני, לו הוא חייב את כוחו ומהותו, יורש ממנו אף את פגמו העיקרי – אובדן ה"הילה" – החד פעמיות והייחודיות. העיצוב הגרוע במובנו העצל, אף מוסיף חטא על פשע, וממקם עצמו באופן בינוני, משעמם ובלתי מובחן מאלפי העיצובים המקיפים אותנו. לא מן הנמנע שדווקא העיצוב העצלני, שכל שימוש בו גורם לתסכול מסוג חדש, הוא-הוא זה שמחזיר את ההילה לעידן השעתוק הטכני? הרי כל העיצובים ה"מושלמים", מושלמים באותו האופן, אך העיצובים הגרועים, גרועים כל אחד בדרכו שלו.

גאווה

אגו גורם למלחמות, וחמור מכך, לעיצוב גרוע

מעצב מגה-סלב-סופרסטאר לא מתאפק לעיתים ומציג את האגו (הגדול) שלו לראווה. הוא עושה זאת בעבודת עיצוב ששמה אותו לפני המשתמש, במקרים הפחות גרועים. במקרים הממש גרועים, צילו של המעצב יטשטש את המסר והחוויה עד כדי כך, שהתוצאה תהיה מגלומנית וקאמפית. עיצוב של אב או אם גאים מדי מותיר טביעות אצבע במקומות שהשתיקה יפה להם. • • • תגדיל את הלוגו אני אומר לך, שים אותו באמצע ככה שיראו יפה, גם מקילומטר. מה זאת אומרת זה לא נכון? אני הלקוח, ואני אומר לך שככה אני רוצה את זה. הלקוח תמיד צודק, לא ככה? תקשיב לי טוב, אתה תותח, אבל אני משלם לך מספיק כדי שתעשה מה אני אומר לך. אז מה אם לא למדתי, מה אתה מתנשא מעלי עם ה"אני מקצועי" הזה שלך. זה כולה עיצוב, ויש לי טעם טוב. אני יודע מה הלקוחות שלי אוהבים, אתה לא מהתחום, סמוך עלי. הבאתי אותך כי קיבלתי המלצות, וראיתי בתיק עבודות שלך שאתה יודע את העסק. עכשיו תגדיל עוד קצת את הלוגו, אני מפחד שחמותי לא תראה. • • • המחבר מת מזמן, כך לימד אותנו מבקר התרבות רולאן בארת, והקונטקסט שנותר הוא רגע השימוש. קיבלנו חירות להשתמש במוצר המעוצב בדרך בה נבחר, כך שהוא אינו יכול לכפות עלינו את דרך השימוש בו, מקסימום להנחות ולהמליץ. המעצב, רגע אחרי שסיים את עבודתו, הופך לחסר חשיבות עבור המשתמש, מפורסם ונודע ככל שיהיה. הלוא כאשר עיצוב הינו גרוע, הקללה אותה אנו מסננים היא לעבר המוצר עצמו ולא לעבר יוצר החוויה הקלוקלת. אולי בעצם, עלינו לקלל את עצמנו, על שניסינו לבצע החייאה מלאכותית למעצב, והתפתנו ללכת שולל אחרי אחד עם יותר מדי אגו.

כעס

עודפות ורעש מקשים על השימוש ומביאים עצבים

קומפוזיציות צעקניות, אלכסונים, יישורי טקסט לא עיקביים, בחירת פונטים וצבעים רעשניים, עם נימוק והצדקה לא משכנעים. כל מה שדורש באגרסיביות עיצוב זה, הוא שיסתכלו עליו בכל מחיר, גם אם יש להקריב לצורך כך את הנוחות והתוכן. דרישה זו, באופן לא מפתיע, גורמת לרוב אנשי כדור הארץ לסובב את הראש במיאוס ושאט נפש. • • • "המאפיין האחרון של ההטרוטופיות נעוץ בתפקיד שהן ממלאות ביחס למרחב שנותר … תפקידן הוא ליצור מרחב אחר, מרחב ממשי אחר, שיהיה מושלם, מוקפד ומאורגן באותה מידה שהמרחב שלנו הוא חסר סדר, בנוי בצורה גרועה ומבולגן." טען הפילוסוף מישל פוקו, והביא כדוגמא את המוזיאון, היריד והספריה. אם נניח כי עיצוב אידיאי ואוטופי, הינו יחידה הטרוטופית, כלומר מרחב בעל הבדלים, גוונים והיררכיות - בשונה מהמרחב הסתמי והמגובב המקיף אותנו דרך קבע. ונניח שבניגוד לאידאל זה, עיצוב גרוע לא מצליח לייצר סדר וקיטלוג, ובכך מערער על היסוד ההטרוטופי שבו והופך זהה למרחב הרגיל. האם נטעה אם נאמר שעיצוב גרוע מקפל בתוכו יסוד עמוק של אכזבה מאובדן הגאולה והתנפצות האוטופיה. • • • (לפעמים לא צריך להיות אחוז תזזית כדי לייצר כעס ומועקה. מספיק להכנס לחדר צפוף וחשוך, שקשה לנוע בו בחופשיות. לאט לאט תחושת מחנק עולה בגרון, ועשן קר חודר לריאות. הנשימה מתחילה להיות כבדה. הזעת יתר, גם בידיים. לא ברור כיצד ניתן לצאת מכאן, אם בכלל. מה בא לפני מה, ומה חשוב יותר ממה? איזה בלגאן יש פה, אלוהים ישמור! הנה, יש פה משהו חשוב, ופה! ופה! ומה יש כאן? למה זה מוקף בכמה כוכבים מנצנצים? ועוד סימן קריאה! אה, בעצם שלושה!!! ממש קשה לנשום, איך יוצאים מזה?! שקט. רק צריך לא להתעצבן והכל יהיה בסדר.

קנאה

החטא שמייצג את האופנתיים והפרובינציאליים

עיצוב גרוע ניתן לשיפוט רק מתוך היכרות עם השדה בו הוא פועל. אם אדם איננו בקיא בעיצוב סיני לדוגמא, אינו יכול לומר כי "כל העיצוב הסיני גרוע". יש מקום לומר שאין הוא בקיא בשפה ובאות, שאיננו מתמצא בחוקיות העיצוב, שהוא זר לאופנה הרווחת במקום ובזמן ושאין לו גישה אליו, ולכן אין לו עניין בו. אמנם ניתן להתפעל מעיצוב שאיננו מתמצאים בו, אלא שאין אפשרות אמיתית לרדת לדקויות, ולהבין לעומק את מהות העיצוב הספציפי או את ייעודו. יתרה מכך, אם נטיל על מעצב, טוב ככל שיהיה, לעצב כשאינו בקיא ברזי המקום או הזמן, האם בכלל נוכל למצות את הפוטנציאל שלו? יש והאחרון פשוט יעצב באופן פרובינציאלי וחקייני, את מה שהוא חושב לאופנתי. • • • האסתטיקן יאן מוקאז'ובסקי מציין כי הנורמה האסתטית - "רוח הזמן" ביחס לערכים הנחשבים טובים וגרועים מבחינה אסתטית - עומדת ללא הרף בפני אי ציות והתחדשות. למעשה, מופרת הנורמה האסתטית יותר משהיא מקוימת, והיא שמסבירה מדוע לכל דור יש טעם, סיגנון ואופן מבע אחרים, או במילים אחרות, אופנה. אם כך, האם עיצוב שאינו מחדש, שאינו מפר את הנורמה ומציית לה, נחשב גרוע? מה אם נאמר שמעצב שאינו משתתף בקביעת נורמות חדשות של עיצוב ואיכותן - אלא רוכב על עיצוב נורמטיבי - גורם לעיצוב לאבד את האפקטיביות האסתטית שלו, ולשחיקתו. • • • זה אופנתי ממש, קו המתאר מסביב לפונט כתב יד עם הצללה, זה הולך להחזיק שנים מרוב שלמות. נכון, זה יעבוד יופי לחנות שלך, הטקסט בגלים והגרדיאנט בשלל הצבעים ברקע. כן, ראיתי בעיתון את  המודעה עם האפקטים של הכוכבים מסביב לכותרת, זה ממש מה שהולך היום, חכה חכה שתראה איך הוספתי תלת מימד לאותיות, שיבלטו החוצה. אוף אני מרגיש שאין כבר מה לחדש, הגענו לשיא אני אומר לך, מכאן אפשר רק לרדת.

רדיפת בצע

מניפולציה שחומדת את ההבטחות שאין להן כיסוי

חדש! אותו מוצר, רק בעיצוב טוב יותר! עיצוב מחדש נועד לתקן כשלים ולשפר את העיצוב הקודם, ולפעמים דינו של עיצוב להתחדש נגזר עליו רק מתוקף היותו ישן. אנחנו מכורים לחדש, לריח שלו, לתחושה החגיגית שהוא מעניק באהבת אין קץ. האם דינו של כל עיצוב נגזר עליו מרגע היוולדו, והוא יהפוך לגרוע ביום מן הימים? האם לא יבוא עלינו - קטגורית - עיצוב נצחי, שאין מה לשפר בו? קורה והפונקציה רבת הערך המשמעותית בעיצוב מחדש, היא שהעיצוב, ובכן, חדש. חמור מכך, יכול להיות שתאוות ההתחדשות שלנו פשוט מנוצלת על ידי היצרנים, שמשחררים מעת לעת מוצר שעוצב מחדש, כשלמעשה השימושיות נפגמה בו, ולכן נעשה גרוע יותר. • • • בסרט "בריאן כוכב עליון" של חבורת מונטי פייטון, גיבור הסרט זועק לעבר ההמון הצובא על פתחי חלונו "אינכם זקוקים לאף מנהיג, כולכם אינדיבידואלים". הללו חוזרים אחריו במנטרה "כולנו אינדיבידואלים". כולם מלבד אחד, שטוען באופן הפגנתי - אך פרדוקסלי - שהוא לא אינדיבידואל. גם עולם העיצוב, בדומה לכך, נוטה לעיתים לחזור שוב ושוב וכגוף אחד על אותן המנטרו